ילד פי.סי.

ב- 1993 חזרנו לארץ. המכולה עם כל הציוד שלנו הגיעה חודש אחרינו, והדבר שהכי חיכיתי לו היה המחשב שלי. מחשבים אז עוד עבדו עם מערכת ההפעלה DOS (אני מדבר על המסך השחור בו מקלידים פקודות טקסט), אבל היה לי כבר עותק של Windows 3.11 וכרטיס מסך חדש שיכולתי לשחק איתו איזה משחק שהבאתי איתי על cd-rom. חלונות של 1993 היתה בעיקר תוכנה שבה ניתן להציג יפה יותר את רשימות הקבצים על המחשב, היא עבדה ברזולוציה של 640 על 480 והציגה עד 256 צבעים בו זמנית. הדבר שהכי אהבתי בה זה את שולה המוקשים.

עשינו מנוי לאינטרנט כדי שאוכל להיות בקשר עם חבר משיקאגו.
כשרציתי להתחבר לאינטרנט, הרמתי קודם כל את השפופרת וביטלתי את שירות השיחה הממתינה (הצפצוף של הממתינה היה הורס את החיבור). החייגן היה מחרחר ומזמזם סדרה של צלילים שאני יודע לחקות עד היום, ולפי הצלילים יכולתי בדרך כלל לדעת אם זה הצליח להתחבר או שלא.
החיבור היה פי 140 יותר איטי מהחיבור בו אני משתמש היום, וחבילת ההתחברות אפשרה להתחבר ל-30 שעות בכל חודש.

אני זוכר את האינטרנט ב- 1993.
היה שם משעמם.

על פי מחקר שנערך ב- MIT, היו בסוף 93' רק 623 אתרים באינטרנט. כדי להגיע לאתר היית חייב לדעת מראש את הכתובת שלו (או לנחש) כי לא היה שום גוגל שיחפש באינטרנט בשבילך. 
רשת האינטרנט גדלה מאד מהר, באמצע 94' היו קצת פחות מ- 3000 אתרים ובסוף אותה שנה היו כבר יותר מ- 10,000.

את האתר הראשון שלי העליתי ב- 95'. אני זוכר שהיה לו רקע בצבע צהוב מערכת (100% צהוב של מתכנתים) ושהיו בו את השמות של חברים שלי מבית ספר, שנכתבו בכתב ידם ונסרקו נשלחו אל המחשב בפקס.